מה השפה המיוחדת שלכם? הרהורים על יום המשפחה
רחל שרנסקי דנציגר
יום המשפחה בפתח, וההורים – אם תסלחו לי על החרוז השחוק – במתח. האם הגננת תבקש תמונות של כל בן משפחה בנפרד כמו בשנה שעברה או כולם ביחד כמו לפני שנתיים? האם נקבל את ההודעה בזמן כדי לפתח תמונות בצמצם, או ששוב נצטרך לקפוץ להורים באחת עשרה בלילה ולהשתמש במדפסת הצבעונית? האם בכלל יש לנו תמונה של כולם ומי בדיוק אמור לצלם תמונה כזו – הכלב?
קבוצות הואטסאפ עובדות שעות נוספות, ובין נסיעות בזק לקניון, נסיונות לאתר שכן עם מדפסת שבאמת עובדת,ומשחקי חפש-את-הפתק-בילקוט-של-הילדה, יותר מאם אחת קורסת על הספה ותוהה לעצמה איך בדיוק הפך יום שהוקדש במקור לאמהות, ליום בואו-נריץ-את-אמא-שעות-נוספות.
חשבתי על תלאות יום המשפחה כשקראתי עם ילדיי השבוע את "השפה המיוחדת של אורי", שמחולק בימים אלו בגני החובה. אורי בן השנתיים הוגה רק הברה אחת מכל מילה, וכל המבוגרים במשפחה נכשלים פעם אחר פעם בנסיונותיהם להבין אותו. הם חושבים שהוא מדבר על סוס מכוסה בקורי עכביש כשהוא מצביע על אוטובוס בכביש, מחפשים פילים ומפלצות כשהוא מספר על כלים נופלים ושיניים שיוצאות, ושואלים על מצרים כשהוא מצביע על מים. רק יונתן בן החמש, האח ש"בדיוק באמצע בין להיות קטן ולהיות גדול,” מבין את אורי ומתרגם אותו למבוגרים המבולבלים.
אולי, חשבתי בשעה שהילדים צחקקו להם ועיינו באיורים העליזים של אורה איל, חגיגות יום המשפחה הן חלק מתופעה רחבה יותר. כמו הוריהם של אורי ויונתן אנחנו מניחים שילדינו זקוקים לגירויים יוצאי דופן – מפלצת שמעשנת מקטרת בגינה, לדוגמה, או פרוייקט מסובך עם תמונות של כל בן משפחה – כדי להתרגש ולהנות. כמה פעמים ראיתם אמהות מותשות גוררות זאטוטים ברחבי הלונה פארק, או אבות טרוטי עיניים מלווים ילדים לפסטיגלים למיניהם?כולנו רוצים להשקיע בילדינו ולשמח אותם, ואנחנו מוכנים להתרוצץ הרבה מאוד כדי להעניק להם ילדות שמחה ומעשירה. אבל אולי , כמו אורי, הם לא באמת צריכים חוויות יוצאות דופן כדי להתרגש. אולי, במקום לחפש כל הזמן את האטרקציה הגדולה הבאה, אנחנו יכולים להנות עם ילדינו דרך החוויות הקטנות שמרגשות אותם, כמו האוטובוס שהלהיב את אורי בסיפור.
בעקבות קריאת הספר החלטתי לציין השנה את יום המשפחה בפעילויות קטנות שמשמחות ילדים בלי להתיש אמהות (או לרוקן את חשבון הבנק שלהן!) ובאמת ליהנות מהזמן המשפחתי שלנו. הרעיונות שחשבנו עליהם, בעקבות התייעצות עם הילדים עצמם ועם אמהות אחרות שחלקו איתי בנדיבות את נסיונן, זולים, זמינים, וקלים לביצוע.
-
לצאת לשיטוטים קצרים בטבע העירוני. אנחנו אוהבים לחפש חיות וצמחים שהילדים מכירים היטב מהגן ומבית הספר, ולשיר שירים מתאימים ואהובים כמו "נחליאלי קטן", "השקדיה פורחת", או “מקהלה עליזה").
-
לצאת לשוק. אפשר לשוטט סתם ולפזם את “אצא לי השוקה,”, אבל אפשר גם לאתגר את הילדים לחפש פריטים לפני נושאים שהם לומדים, כמו פירמידת המזון או חמשת החושים. ילדי בית הספר יכולים להתנסות במטלות מאתגרות יותר, כמו מציאת פריטים שמתחרזים עם רשימת מילים שהכנו איתם בבית, ויישום בשטח של חיבור וחיסור (אין כמו תקציב מוגבל של עשרה שקלים לממתקים כדי לעודד ילדים לחשב היטב…).
-
אחרי שחוזרים הביתה עם שלל ירקות ופרות משונים (ואולי שרים "גברת עם סלים" בדרך), תמיד אפשר להפוך גם את המטלות הביתיות למשחק משפחתי. ילדים קטנים יכולים "לעשות לירקות אמבטיה" בגיגית וילדים גדולים יותר יכולים לחתוך סלט, לאפות עוגיות, ואפילו (ואני עדיין לא מבינה למה הבת שלי נהנית מכך, אבל אני לא מתלוננת), לעזור בשטיפת הכלים…
-
להפוך משימות כמו התאמת גרביים בודדות לתחרות או משחק עם פרסים ולהכין תאטרון בובות מהגרביים שנותרות מיותמות בסוף המשחק.
-
לשחק חפש את המטמון (עם רמזים של ממש, או "חם/קר" לילדים קטנים יותר) בעקבות מטבעות ישנים או מטבעות שוקולד שהוטמנו מבעוד מועד.
-
לפתוח כרטיס קורא בספריה המקומית.
-
בימים גשומים במיוחד, בהם אין חשק לצאת מהבית או אפילו מהמיטה, אין כמו התכרבלות קבוצתית במיטה של ההורים, עם פיג’מות צמריריות, כוסות שוקו חם, משחקים וכמובן ספר אהוב!
מהי השפה המיוחדת של יום המשפחה שלכם?
שלחו לנו רעיונות לפייסבוק, נשמח לפרסם אותם!
